הוט מובייל בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה

החלטה

1. זוהי בקשה לצירוף משיבים נוספים לעתירה המנהלית המונחת בפני. העתירה הינה עתירתה של חברת תקשורת, אשר ביקשה היתר בנייה מן המבקשת לצורך הקמת אנטנה למתקן סלולארי על גג בניין, המוגדר כבניין לשימור.

2. ביום 23.6.13, דנה ועדת המשנה של המבקשת בבקשה למתן היתר. לבקשה זו התייצבו מספר דיירים של בתים שכנים, אשר הביעו התנגדותם. בעת הדיון, הודיע מהנדס העיר טבריה, כי הבקשה שהוגשה, תואמת להוראות תמ"א 36 א'. על כן, לא היה מקום לשלוח הודעות לשכנים, שכן לא המדובר בתורן שגובהו אינו עולה על 9 מטר. לטענתו, עקב כך לא היה מקום לדון כלל בהתנגדויות השכנים. בהתאם, החליטה המבקשת לקבל את הבקשה להיתר בניה.

3. השכנים - המתנגדים, הגישו ערר על ההחלטה לועדת הערר (ערר מספר 179/13). ועדת הערר דנה בערר וקבעה כי לאור הוראות חוק התכנון והבניה והפסיקה, לא קמה לשכנים – המתנגדים זכות להתנגד, קל וחומר שלא ניתנה להם זכות לערור. בהתאם נדחה הערר.

ועדת הערר הוסיפה, מעבר לנדרש, ולאחר שקבעה כי הינה מחוסרת סמכות לדון בעניין, כי יתכן והבקשה אינה תואמת את התוכנית המופקדת של העיר טבריה. אם כך המצב הוא, הרי שעל הועדה המקומית לפעול לפי הוראת סעיף 97 (א) לחוק, ולבדוק אם אין צורך בקבלת אישורה של הועדה המחוזית, בטרם ניתן יהיה להוציא היתר בנייה.

יש לציין, כי על החלטה זו לא הוגש ערר. יוצא, כי הקביעה של השכנים – המתנגדים, לא הייתה זכות להתנגד לתוכנית, הינה החלטה חלוטה.

4. ולאחר הדברים האלה, פנתה העותרת למבקשת וביקשה כי ינתן בידה היתר בנייה כפי החלטתה. והינה, חרף החלטתה הקודמת של הועדה, החליט מהנדס הועדה כי מתן ההיתר יותנה באישורה של הועדה המחוזית לתכנון ובניה, בהתאם להוראת סעיף 97 (א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965.

על החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו.

לפי עתירה זו, טוענת העותרת כי התוכנית המופקדת בעיר טבריה, הופקדה רק לאחר החלטת המבקשת לאשר את בקשתה. על כן, במועד קבלת ההחלטה בדבר אישור הבקשה, לא היתה מופקדת תוכנית כלשהי, אשר כביכול עמדה בסתירה לה. על כן, לא היה כל צורך באישור ועדת המשנה להתנגדויות, לפי סעיף 97 (א) לחוק.

5. ביום 16.12.13, הוגשה בקשה זו שבפני, בה מבוקש "ליידע את בית המשפט", כי לבקשה קמו מתנגדים ואלה לא צורפו כלל לעתירה. המבקשת מצרפת את פרוטוקול הדיון שנערך בפני ועדת הערר המחוזית. אציין כי פרוטוקול זה ממילא מצוי היה בפני, כחלק מן העתירה. וכה טוענת המבקשת בבקשתה זו:

"על מנת שמלפני ביהמ"ש הנכבד לא תצא תקלה, שכן לעתירה מנהלית יש לצרף כל מי שעלול להיפגע, ככל שהעתירה תתקבל, יש להורות את העותרת לצרף את כל המתנגדים לבקשה כצד לעתירה ובהתאם להאריך מועד הגשת תגובת המשיבה".

6. העותרת מתנגדת לבקשה. לדבריה, הבקשה הוגשה על ידה עוד ביום 23.1.13 ונדונה בפני המבקשת ביום 22.6.13. הפרוצדורה לפיה נוהגת המבקשת בעתירה הנוגעת לתקיפת התנהלותה כרשות מנהלית, חריגה ואינה מוכרת. במיוחד נוכח העובדה כי התושבים עצמם לא ביקשו להצטרף לעתירה.

לגוף העניין, טוענת העותרת כי לאותם מתנגדים, אשר צירופם מבוקש, לא היה מעמד בפני הועדה בעת הדיון בהתנגדות, וכך גם החליטה העותרת. לפיכך, אין להם מעמד גם עתה בעתירה זו.

בפי העותרת טענות נוספות, אולם איני רואה צורך, בשלב זה, לפרטן לצורך החלטה זו.

7. בבואי לדון בבקשה זו, ראשית אציין כי לא מצאתי כל עילה לעיכוב מתן התגובה על ידי המבקשת, במיוחד שעה שכותרת הבקשה אינה מתייחסת כלל להארכת מועד למתן תגובתה. דרך זו של הגנבת בקשה אל תוך סעיף מסעיפי הבקשה, אינה נראית לי כראויה, במיוחד לא לרשות ציבורית. על המבקשת היה להתכבד ולהגיש את תגובתה במועד, על מנת שניתן יהיה לקיים דיון בעתירה במועד שנקבע, לו יהיה צורך בכך, לאור תוצאות הדיון בהחלטתי בבקשה זו. הדיון בתיק זה נקבע ליום 4.2.14 ובדעתי לקיימו באותו מועד. בהתאם, אני קובע כי תגובת המבקשת לעתירה תוגש לא יאוחר מיום 7.1.14.

8. באשר לצירוף המתנגדים לדיון בעתירה. המתנגדים מיצו את הליך ההתנגדות. המבקשת עצמה קבעה כי אין להם כל מעמד בבקשה למתן היתר ודחתה את התנגדותם. עניין זה נדון גם בפני ועדת הערר ואושר. לפיכך, סבורני כי ראוי היה שהמבקשת תעמוד על עמדתה הראשונית, ולא תשנה אותה לאור דרישות חדשות שנולדו – דרישות אשר אין להם קשר עם הבקשה שעמדה לפניה. הקביעה כי יש לדון כיום בבקשה מחדש, עשויה לפתוח פתח להגשת התנגדויות בהתאם להוראות החוק, ועל כך איני בא לקבוע מסמרות. ברם, כל עוד לא נקבע כי ההליך שנקטה המבקשת בעכבה את הוצאת היתר הבנייה היה פסול, הרי יש לקבל את עמדתה הראשונית באשר לזכות העמידה של המתנגדים, ולנהוג בהתאם.

אוסיף ואציין, כי המבקשת יכולה הייתה להודיע למתנגדים על כך שהיא ניצבת כיום בפני עתירה, וליתן להם לשקול את עמדתם, הגם שאיני סבור, כי בנסיבות הקיימות, קיימת להם זכות עמידה. שכן, המבקשת עצמה אכן הסכימה, כי בבקשה להוצאת היתר להתקנת מתקן תקשורת, אין מקום לשמיעת התנגדויות.

העתירה שלפנינו, מבוססת על ההליך בו לא היה מקום לשמיעת התנגדויות. זו הייתה אף עמדתה כאמור של המבקשת. איני סבור כי ניתן כיום לפתוח פתח צדדי למתנגדים, על דרך של צירופם לעתירה זו שבפני, שעה שלא הייתה להם זכות עמידה בפני המבקשת.

9.על שום כל אלה, איני רואה מקום להיעתר לבקשה.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.